<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים נ"ה—נ"ו</h1>
<h2>דף נג.</h2>
שאל הרב ר' יוסף דאורלינש ועוד ילמדנו רבינו מהא דאמרינן דטבל בטיל וקשיא ליה לרבינו הא הוי דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בפ' הנודר מן הירק [נדרים נ"ח ע"א] ודבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. ותימה לן כיון שנפל יין או שמן של טבל בשלא במינו כגון יין ביין תפוחים או שמן בשאר משקין ולא ידע כמה נפל היכי יש לו מתירין דאי מרבה מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין כדאמרינן [תוספתא דמאי פ"ח] המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין ואי ממעט, פירותיו לא מתוקנין ולצמצם אי אפשר, וילמדנו רבינו אי קרי דבר שיש לו מתירין כה"ג דמקלקל מעשרותיו. ועוד יפרש רבינו מה שתירץ דבאדם שאין לו טבל לתקן מיירי, והלא יכול להקנותו למי שיש לו טבל. [ועוד] דהא בבבא מציעא [נ"ג ע"ב] כי פריך עליה דחזקיה וניתי איסר ודחיק ואמר דילמא אתי לאתויי פרוטות אמאי לרבינו לא מתרץ דלית ליה איסר. ואע"ג דתירץ דלית ליה מעות הראשונות התם לא משכח תירוצא אחרינא אבל בכל מה דאשכח תירוצא אחרינא לא ניחא ליה לבעל התלמוד לפי הנראה למיעבד האי תירוצא. על אותה טבל ששאלת הלא אתה מודה לדברי, אלא שאתה אומר שכל שאתה מוצא תירוץ אחר לא תתרץ כן. אלו דברים שאין בהם ממש. ועוד לעולם הוא מתרץ תירוץ טוב באחרונה וכן דרך תלמוד בכל מקום. ומה שאמרת מעשרותיו מקולקלין כיון דלא ידע כמה נפל הלכך אין לו מתירין, הא ליתא. דחיטה אחת פוטרת את הכרי מתרומה, ומשהו משמן ויין יפטור כמה סאין מתרומה. ומעשר ראשון יכול לתקן יפה, יטול משהו ויאמר הרי הוא מעשר של טבל שנתערב לי, ושוב יקח שנית משהו יין ויאמר כן, וכן ג' וכן ד' עד כדי אומדן מה שנפל, וחוזר ומערב כל הספק שהוא סבור שלא נפל כ"כ ואומר כל פלגי דחיטי שישנם של טבל שהם יתירים על המעשר יהיו פלגי העשריים מעשר על הטבל ואוכלם. וכן הייתי יכול לפרש בבת אחת, אלא להראותך שיעור קרוב מעט שיש לו תקנה. והכי אמרינן גבי שמעתא דמרבה במעשרותיו בהאיש מקדש [קדושין נ"א ע"א] דאי אמר תתקדש פלגא פלגא דחיטתא קדשה, דכי היכא דפלגא ה"נ בעישור כל חיטה וחיטה. ועוד בשביל קלקולי מעשרות אפילו לדבריך ליתני טבל שנתערב והלא טבל הזכיר ר' שמעון בן יוחאי וטבל הזכיר גבי ביטול [ע"ז ע"ג ע"ב, נדרים נ"ח ע"א] ולדבריך בנדרים לפלוג בדידיה. ושינויי דחיקי הוא תתרץ על קושיותיך, ועל שלי תחרוש וחכם תחשב, כי תירוצי מתוך ראיות ועוד שאין צריך ברוב מקומות.
